Arrange hues in order to measure the accuracy of your color perception.
ברשתית של כל עין יש שלושה סוגי מדוכים הרגישים לאורכי גל ארוכים, בינוניים וקצרים של אור — בקירוב לאדום, לירוק ולכחול. המוח אינו מקבל את «הצבע» מוכן: הוא משווה את האותות משלושת הסוגים ורק מהיחס הזה מחשב את הגוון. משום כך תפיסת הצבע היא חישוב יותר מאשר מדידה.
עין בריאה מבחינה בכמיליון גוונים, אך לא באופן אחיד: לחלק הירוק-צהוב של הספקטרום אנו רגישים הרבה יותר מאשר לסגול. זו תוצאה של האבולוציה — אבות שהבחינו טוב יותר בפירות בשלים בין העלים היו בעמדת יתרון.
לכשמונה אחוזים מהגברים ולחצי אחוז מהנשים יש צורה כלשהי של תפיסת צבע משתנה. הווריאציות השכיחות ביותר הן דויטרנומליה ופרוטנומליה, שבהן רגישות המדוכים הירוקים או האדומים מוסטת. את חוסר האיזון החד בין המינים מסבירים בכך שהגנים הנוגעים בדבר שוכנים בכרומוזום X.
טעות נפוצה היא לדמיין עיוורון צבעים כהיעדר מוחלט של צבע. למעשה, אכרומטופסיה מלאה נדירה ביותר. אנשים עם ראיית צבעים משתנה רואים צבעים, אלא שזוגות גוונים אחדים מתמזגים אצלם — למשל זית עם חום או ורוד עם אפור.
המבחן שבו יש לסדר דוגמיות לפי מעבר חלק מקורו במתודולוגיית פרנסוורת'–מנסל שפותחה בשנות הארבעים. היא רגישה יותר מתמונות עם ספרות, משום שהיא בודקת לא את קיומה של הפרעה אלא את עדינות ההבחנה — ולכן גם אנשים בריאים משיגים תוצאה מושלמת לעתים רחוקות.
התוצאה תלויה במידה ניכרת באופן שבו מוגדר המסך שלכם, בשאלה אם מצב לילה מופעל ובתאורה בחדר. האור החם של המנורה מסיט את התפיסה לכיוון הצהוב. לתוצאה הוגנת כבו את מסנני האור הכחול והביטו במסך ישירות ולא בזווית.