Find the hidden rule and complete the matrix — a measure of fluid intelligence.
המשימות שבהן יש להשלים רשת של צורות נראות כחידות, אך מאחוריהן עומדת מסורת מדעית רצינית. בשנת 1936 פיתח הפסיכולוג הבריטי ג'ון רייבן את המטריצות המתקדמות — מבחן שנבנה כך שלא יהיה תלוי לא בשפה ולא בידע בית ספרי. למשתתף מוצגת רשת שחסר בה רכיב, ועליו להבין את הכלל שלפיו היא נבנתה.
דווקא בשל אי-התלות בשפה הפכו מטריצות אלה לכלי ייחוס להשוואה בין תרבויות. מבחן רייבן פועל באותה מידה בתל אביב, בניירובי ובטוקיו, מה שאי אפשר לומר על משימות מילוליות.
פסיכולוגים מבחינים כבר מימי צ'ארלס ספירמן שתוצאות של משימות שכליות שונות מתואמות זו עם זו: מי שמתמודד היטב עם אחת מתמודד בדרך כלל בכבוד גם עם השאר. את הרכיב המשותף כינו גורם g. משימות המטריצות מעמיסות עליו יותר מכמעט כל האחרות, ולכן מכנים אותן לא פעם המדד הנקי ביותר לאינטליגנציה זורמת.
התבנית עשויה להיבנות על שינוי הדרגתי במספר הרכיבים, על סיבוב הצורה בזווית קבועה, על החלפת צבעים, על הוספת חלקים או גריעתם בין תאים סמוכים. משימות מורכבות יותר מחברות שניים או שלושה כללים בעת ובעונה אחת, ודווקא ההחזקה של כמה כללים בראש היא שמפרידה בין הרמות הקלות לקשות.
מחקרים עם מעקב אחר תנועות עיניים הראו דבר מעניין: המשתתפים החזקים בוחנים תחילה בקפידה את המטריצה עצמה ורק אחר כך מביטים בתשובות המוצעות. החלשים עושים ההפך — עוברים על האפשרויות ומודדים כל אחת. הגישה הראשונה מהירה ואמינה יותר, ואפשר לאמץ אותה במודע לחלוטין.
אף שהמטריצות אינן דורשות שפה, הן אינן משוחררות לגמרי מתרבות: היכרות עם ייצוגים גיאומטריים מופשטים היא כשלעצמה מיומנות נרכשת. אנשים שנתקלו בסכמות כאלה לעתים רחוקות משיגים תוצאות נמוכות יותר לא בשל אינטליגנציה חלשה אלא בשל הפורמט הלא מוכר.