Measure your ability to perceive, use, understand, and manage emotions.
המונח נכנס לשימוש רחב אחרי ספרו של דניאל גולמן משנת 1995, אך את הבסיס המדעי הניחו קודם לכן פיטר סאלוביי וג'ון מאייר. הגדרתם צרה בהרבה מזו הפופולרית: אינטליגנציה רגשית היא היכולת לתפוס רגשות, להשתמש בהם לחשיבה, להבין את הדינמיקה שלהם ולווסת אותם. ארבע יכולות, ולא אוסף של תכונות אופי טובות.
ההבחנה הזאת עקרונית. הגרסאות הפופולריות מערבבות לא פעם אינטליגנציה רגשית עם נעימות, אופטימיות או מוטיבציה — ואלה כבר תכונות אישיות שנמדדות ב«חמשת הגדולים».
תפיסה — קריאה מדויקת של רגשות מפנים, מקול ומהסיטואציה. שימוש — היכולת לכוון את המצב הרגשי אל המשימה הנדרשת, למשל לנצל התלהבות לעבודה יצירתית. הבנה — ידיעה כיצד רגשות עוברים זה לזה ומה מעורר אותם. ויסות — היכולת לנהל את הרגשות שלכם ושל אחרים בלי לדכא אותם.
מארבעת הענפים דווקא הוויסות קשור בעוצמה הרבה ביותר לתוצאות חיים ממשיות, והוא גם המתקשה ביותר. הסיבה פיזיולוגית: התגובה הרגשית נוצרת באמיגדלה מהר יותר משהקליפה הקדם-מצחית מספיקה להעריך אותה. לכן הפסקה של כמה שניות לפני התשובה אינה עצה מספר פופולרי אלא דרך לאפשר למערכת האטית להדביק את המהירה.
מחקרי תיוג רגשי מראים שעצם פעולת מתן השם המדויק לרגש מפחיתה את עוצמתו — פעילות האמיגדלה יורדת. ההבדל בין «רע לי» ל«אני מאוכזב כי ציפיתי למשהו אחר» ניתן למדידה: הגרסה השנייה נושאת בתוכה כבר רמז מה לעשות.
בניגוד למנת המשכל, היציבה למדי, האינטליגנציה הרגשית נענית לאימון במידה ניכרת. מטא-אנליזות של תוכניות פיתוח מראות התקדמות אמיתית, גם אם מתונה. התורם ביותר אינו קריאה על רגשות אלא תרגול: מתן שם קבוע למצבים שלכם והפסקה מודעת לפני התגובה.