The Stroop effect — measure your cognitive control and processing speed.
בשנת 1935 פרסם ג'ון רידלי סטרופ ניסוי שנשאר עד היום אחד הניתנים ביותר לשחזור בפסיכולוגיה. הוא הראה לאנשים שמות צבעים מודפסים בצבע שאינו תואם — המילה «אדום» באותיות כחולות — וביקש לנקוב בצבע האותיות. האנשים האטו וטעו הרבה יותר מאשר כשהמילה והצבע התאימו.
הסיבה היא שהקריאה אצל אדם קורא היא אוטומטית עד כדי כך שפשוט אי אפשר לכבות אותה. משמעות המילה נקראת לפני שאתם מספיקים להחליט אם אתם זקוקים לה בכלל, והיא מתחילה להתחרות בתשובה הנכונה.
הפרש הזמנים בין משימות תואמות ללא תואמות נקרא הפרעת סטרופ ומשמש מדד לשליטה קוגניטיבית — היכולת לדכא תגובה אוטומטית אך לא מתאימה לטובת הנדרשת. זהו אחד התפקודים הניהוליים המרכזיים, שעליו אחראי החלק הקדמי של הפיתול החגורתי יחד עם הקליפה הקדם-מצחית.
סטרופ פועל כמעט אצל כל מבוגר קורא וכמעט אינו נענה לאימון. אפשר ללמוד להיות מהירים במקצת, אך ההפרעה עצמה אינה נעלמת. מלמד על כך שאצל ילדים הלומדים לקרוא זה עתה האפקט חלש — הוא גדל יחד עם האוטומטיזציה של הקריאה.
תוצאת המבחן מביאה בחשבון את שני המדדים, משום שקל להחליף ביניהם: אפשר ללחוץ מהר מאוד במחיר טעויות או מדויק מאוד במחיר זמן. החוקרים מכנים זאת פשרת מהירות-דיוק, והמשתתפים הטובים ביותר שומרים על דיוק גבוה בלי להקריב את הקצב.
וריאציות של משימת סטרופ משמשות בנוירופסיכולוגיה קלינית להערכת תפקודים מצחיים, במחקרי קשב, והווריאציה הרגשית — שבה במקום צבעים משתמשים במילים טעונות רגשית — בחקר הפרעות חרדה והתמכרויות. הרעיון הפשוט התגלה כפורה להפליא.